פסק-דין בתיק ת"א 8679-05

מבוא וטענות הצדדים

1. בפני תביעה בגין רשלנות מקצועית של רו"ח בעת טיפול בתיקון הדו"ח הכספי של חברת בנייה, ותביעה שכנגד של רואה החשבון לשכר טרחה עבור עריכת הדו"חות הכספיים של החברה.

2. רשימת מוסכמות ופלוגתאות עובדתיות בתיק זה נוסחה במסגרת החלטת בית המשפט בטענות מקדמיות שהועלו בתיק זה מיום 29/7/07, ואלה יובאו בהמשך פסק הדין בשינויי נוסח קלים:

3. הנתבע, אשר שימש כרואה החשבון של התובעת 2, העוסקת בין היתר בעבודות בנייה וקבלנות (להלן: החברה) טיפל בזמנים הרלוונטיים לתביעה בהכנה והגשת הדו"ח הכספי של החברה לשנת המס 1993 לרשויות מס ההכנסה (להלן: הדו"ח). הדו"ח האמור הוגש ביום 27/2/95, ועם אישורו, נשלחה לחברה ביום 6/4/95 שומת מס לתשלום. לאחר שהחברה שילמה את המס כמתחייב מהדו"ח שהגישה, הודיעה החברה לנתבע, כי הוגשה נגדה תביעה ביום 20/6/95 על ידי רוכשי דירות בפרויקט שבנתה (להלן: תביעת הדיירים), ועקב כך ביקשה מהנתבע להגיש דו"ח מתקן לשנת המס 1993 שישקף הפרשת כספים בגין ההליך המשפטי כאמור. הנתבע בתורו הגיש ביום 16/1/96 דו"ח מתקן לרשויות המס בסמוך לאחר שהודע לו לגבי הסכסוך (להלן: הדו"ח המתקן). מכאן ואילך קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים לגבי השתלשלות האירועים. לטענת התובעים, פקיד השומה לא סירב פורמלית לתקן את הדו"ח, ואולם לא תיקן אותו בפועל כפי שהתבקש. מאידך, טוען הנתבע בכתב הגנתו, כי הודיע לחברה, כי השגתו לתקן את הדו"ח נדחתה על ידי פקיד השומה מן הטעם שתביעת הדיירים אינה עומדת בדרישה לניכוי חוב תלוי, כך שרק עם סיומו של ההליך המשפטי תוכל החברה לדווח על הוצאה, וגם זאת באותה שנת מס בה ניתן פסק הדין.

אף-על-פי-כן, פעל הנתבע לתיקון הדו"ח נשוא התביעה גם באמצעות פנייה לנציבות מס הכנסה במהלך שנת 1999. במסגרת דיונים אלו הגיעו הצדדים להבנות, כי כאשר יתקבל פסק דין סופי בתביעת הדיירים יגלו שלטונות המס נכונות לאשר את תיקון השומה.

משניתן פסק הדין בתביעת הדיירים והחברה חויבה לשלם פיצוי לדיירים בגין ליקויי הבניה, טוענים התובעים כי התובע 1, בעל המניות והמנהל של החברה, שילם מכיסו הפרטי את חובותיה של החברה, מתוך ציפייה כי יקבל את כספו בחזרה מתוך החזר הכספים המגיעים לחברה מפקיד השומה. עד מהרה, נתברר לטענתם של התובעים כי ציפיתם נתבדתה, שכן שלטונות המס התכחשו להסכמה עם הנתבע וסירבו לתקן את הדו"ח המקורי.

בדלית ברירה, ומשפניותיהם של התובעים בעניין נפלו על האוזניים הערלות של הנתבע, טוענים התובעים כי שכרו את שירותיהם של יועצי מס אברהם ג'ורי ומוטי לוי (להלן: ג'ורי ולוי) לצורך סיוע בתיקון הדו"ח המקורי ובקבלת החזר המגיע להם. לאחר ניהול משא ומתן עם שלטונות מס ההכנסה, הסכימו התובעים להגיע לפשרה, במסגרתה תיפתח השומה רק בתנאי שיוכרו פחות מ-50% מהוצאותיה של החברה בגין תביעת הדיירים. לטענת התובעים, הנתבע התרשל בתפקידו, משלא דאג להעלות על הכתב את ההסכם עם שלטונות מס הכנסה. כפועל יוצא מהתרשלותו של הנתבע, נטען, כי לא הוחזרו לחברה מלוא ההוצאות ששילמו התובעים לדיירים על-פי פסק הדין, כך שהמס ששולם לרשויות המס שולם ביתר.

מכאן התביעה בסך 780,770 ש"ח לחיוב הנתבע בהחזר יתרת ההוצאות שהוציאה החברה בגין תביעת הדיירים.

4. הנתבע כפר בכתב הגנתו באחריותו לנזק הנטען בכתב התביעה וטען בין היתר שהתביעה התיישנה. לטענתו, עילת התביעה נגדו התגבשה כבר במועד הגשת תביעת הדיירים, היינו ביום 20/6/95, שכן במועד זה נתגלה הנזק לתובעים, והראיה לכך, פנייתם של התובעים אל הנתבע בסמוך לאחר הגשת תביעת הדיירים בדרישה לתקן את הדו"ח. לחילופין, טוען הנתבע כי העילה התגבשה, לכל המאוחר ביום 27/8/95, מועד בו הפך הדו"ח נשוא התביעה, שהינו בבחינת שומה עצמית, לשומה סופית, שלאחריו לא רשאי פקיד השומה לבצע כל תיקון בשומה, מכל סוג שהוא בהתאם לסעיף 145 (א) (3) לפקודת מס הכנסה [ נוסח חדש]. ממילא, טוען הנתבע כי לא ניתן היה לתקן את הדו"ח גם אם זה היה מוגש במועד, משלא התקיימו התנאים להכרה בחוב תלוי כפי שהתגבשו בפסיקה. לגופו של עניין, טוען הנתבע כי החברה, ואין בלתה, אחראית לנזקיה הנטענים בשל העובדה שהעדיפה לפעול בניגוד לייעוץ שקיבלה מהנתבע לפי שיקול דעתה האישי. משכך, גם אם נגרמו לה נזקים, מקורם אך ורק באשם תורם של החברה בגובה של 100% מצדה.

5. בד בבד עם כתב הגנתו, הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד נגד התובעים בסך 135,755 ש"ח לתשלום שכר טרחתו עבור שירותי ראיית חשבון שקיבלה החברה ממנה. בכתב הגנה לתביעה שכנגד מעלים התובעים כי שילמו את שכרו של הנתבע במלואו, ובכל מקרה, התביעה התיישנה, משהשירותים הנטענים ניתנו בגין שנות המס שעד 1998. בתגובה לכך טען הנתבע בכתב תשובה כי השירותים נשוא התביעה שכנגד ניתנו בשנת 2000 בסמוך להוצאת חשבוניות מס, ולפיכך, התביעה שכנגד טרם התיישנה.

6. בהחלטה מיום 29/7/07 דחה בית המשפט את הטענות ההתיישנות שהעלו הצדדים זה כנגד זה בתביעותיהם ההדדיות. באותה החלטה גם גובשה רשימת הפלוגתאות המשפטיות, אשר יעמדו ברקע הדיון וההכרעה בהמשך פסק הדין.

7. במרוצת ההליכים בתיק הגיש התובע בקשה לפשיטת רגל בתיק פש"ר 4005/07 (להלן: תיק פשיטת רגל), ומונה לו נאמן בפשיטת רגל. ביום 15/2/09 התקבלה החלטת בית המשפט המחוזי בתיק פשיטת רגל, בו אושר המשך ההליכים בתיק שלפנינו באמצעות בא-כוחם של הנתבעים.

8. בעקבות האירועים הללו, הגיש ב"כ הנתבע בקשה לחייב את שני הנתבעים להפקיד ערובה בסכום שלא יפחת מ-100,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע. בהחלטה מיום 25/11/09 קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי וחייב את שני התובעים בהפקדת עירבון בסך של 30,000 ש"ח או לחלופין בהפקדת שתי ערבויות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח כ"א. בבקשת רשות ערעור על החלטה זו בבר"ע 1137/09 בוטלה החלטה זו בכל המתייחס לתובע, כאשר בכל הנוגע לתובעת 2 נותרה ההחלטה בעינה.

9. ביום 2/5/10 הגיש הנתבע בקשה לדחיית התביעה העיקרית של התובעת 2 נגדו לאחר שהתובעת 2 לא מילאה אחר החלטת בית המשפט מיום 25/11/09 ולא הפקידה עירבון כפי שנפסק באותה החלטה. בדיון ההוכחות שהתקיים באותו יום,  קיבל בית המשפט את הבקשה ודחה את התביעה של התובעת 2.

10. במשפט ההוכחות העידו בעלי הדין עצמם. לבקשת התובע הוזמן למתן עדות מטעמו לוי, כמי שטיפל מטעמם של התובעים בהשגת הסכם פשרה עם רשויות מס הכנסה, אך מי שלא התייצב לדיון ההוכחות, נדחה הדיון לשמיעת עדותו לדיון נוסף ביום 9/6/10. משלא נמסרו פרטי תעודת הזהות של העד לצורך הוצאת צו הבאה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 5/5/10, דחה בית המשפט ביום 24/5/10 את הבקשה לזימון העד באמצעות צו הבאה וקבע כי עדותו לא תישמע.

11. יוער כבר עתה, כי מטעם מי מהצדדים לא הוגשה חוות דעת מומחה בראיית חשבון. יתרה מכך,  בהחלטה מיום 29/7/07 גילה בית המשפט את דעתו כי בתיק זה מן הראוי למנות מומחה מטעם בית המשפט, ואולם מי מהצדדים לא פנה בהמשך להחלטה זו לבית המשפט בבקשה למינוי המומחה, ולפיכך לא מונה מומחה מטעם בית המשפט בתיק זה .

דיון והכרעה

א. תביעה עיקרית

12. הסוגיה שעומדת בחזית המחלוקת בין הצדדים היא קיומה או היעדרה של רשלנות מקצועית מצד הנתבע באופן טיפולו בהגשת הדו"ח הכספי של התובעת 2 לשנת 1993 לרשויות מס הכנסה.